בן צבי וזלדה. נולד ב-31 ביולי 1935 ברעננה, בן בכור להוריו שעלו מליטא לאחר שהתחנכו בתנועות נוער ציוניות. סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון שם ואז יצא עם גרעינו להכשרה בגבעת-ברנר. בגיל צעיר הצטרף לתנועת "המחנות העולים" אשר הייתה לו בית שני, ובה הקדיש את כל זמנו הפנוי. מימי לימודיו היה חדור כולו להט עז להגשמה חלוצית ולחיי אדם לוחם ועובד ושאף לצאת לקיבוץ. על מטרתו בחייו – להשתלב בכל מחיר במחנה הפורצים והסוללים, השומרים והמגינים – הצהיר ברורות בפני מוריו וחבריו בכיתה. את מטרה זאת השיג בצאתו עם הגרעין שלו ליישב את קיבוץ גדות.
גויס לצה"ל בנובמבר 1953 בהגנה המרחבית, פיקוד העורף ובמסגרת נח"ל ויצא עם הגרעין למשק גדות, אשר בו מצא את ביתו וחי את חייו עד רגעו האחרון. במכתביו כתב על פעם אחת בה סדק את ידיו וקיבל עבודות קלות יותר אותן הוא כינה "עבודות נשים" כי בעבודה קשה ראה כתרומה רבה. חבריו הטובים כינו אותו "יומקה".
על מסירותו לעבודה בקיבוץ מספרים חברי המקום: "בעבודה היה יומקה סמל המושך בעול. יומקה ידע להפוך כל גרוטאה לכלי עבודה חי. זכור לכולנו כיצד הפך יומקה מתוך מסירותו להיות 'המומחה' של המרסס, כיצד רתם את הפרדה וביצע איתה עבודות שחברים רבים היו עושים זאת רק בעזרת טרקטור. רק עקב שקידתו ומשיכתו בעול, היה יומקה הנושא של הלול במבנהו הישן – כאשר כל חבר אחר שעבד שם נכשל והפסיק. אבל יחד עם משיכתו זו לא היה נגרר אף פעם לשמרנות. השתדל תמיד לבקר את הקיים ולנסות להכניס שכלולים".
ב-31 במרץ, 1958, נפגע ונהרג במהלך הפגזה סורית על הקיבוץ לאחר שלא הספיק להגיע למקלט. חבריו מצאו את גופתו ומסרו את הבשורות המזעזעות למשפחתו. בן 22 היה במותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברעננה.
אחד מחבריו: "בנופלו ציווה עלינו נקמה בסורים. יראו הסורים בתצפיותיהם כיצד אנו ממשיכים לבנות מאחורי סוללות העפר, יראו ויחרקו שיניהם – זאת תהיה נקמתנו…"
כתב חבר הקיבוץ: "הרבה כח, הרבה מסירות היתה חבויה בו שלא באה על גילויה. נפש עשירה שרבים לא ידעו עליה קיננה בו. יומקה היה מן הנאמנים, מן הנאמנים לחבריהם ומן הנאמנים לעצמם. לא רבים ידעו עד כמה חזקה זיקתו התנועתית כי לא מן המכריזים עליה היה, אולם בויכוחים עמו ובשיחות נוכחת כי מסור הוא בלב ונפש לרעיון… פגז אכזרי גדע אותו מאיתנו כשהוא עדיין מלא מאונו ומיכולתו, כשהוא עדיין מתלבט בלבטיו שעליהם גבר אחד לאחד".
יהי זכרו ברוך.
