טל גדל ברעננה, התחנך ברוח הקהילה המסורתית-קונסרבטיבית שבעירו וינק את ערכיה – הומניזם, פלורליזם, שוויוניות. כבר כתלמיד בבית הספר היסודי "מגד" וכחניך בתנועת הנוער "רוח עמיתי" באו לידי ביטוי יכולותיו ורגישותו, וניכרו בו ניצני המנהיג הערכי, הדוגל בנתינה ובאהבת חינם. "ילד מוכשר וטוב לב", תיארה המחנכת שלו.

בהיותו בכיתה ג' החל לרקוד בלהקת "פצפוני רעננה", בהמשך רקד ושר בלהקת "פניני השרון". בגיל אחת-עשרה גילה את קסמם של הריקודים האיריים ומאז לא הפסיק לרקוד אותם; המוזיקה, התנועה והקצב זרמו בדמו.

עם סיום לימודיו היסודיים המשיך לחטיבת הביניים "השרון", ובחר ללמוד בכיתת ספורט. קל רגליים היה, בעל ניתור לגובה רב והתמחה בענף אתלטיקה קלה. אחד הסיפורים המרגשים מהתקופה ההיא מיטיב לתאר את אישיותו. טל השתתף בתחרות הטריאתלון העירונית לילדים יחד עם חבר וחברה מהכיתה, כשלכל אחד מהם תפקיד: הוא – רכיבה על אופניים; החבר – במקצה השחייה, והחברה – בענף הריצה. "מובן שהילדים רצו מאוד לנצח ולהביא מדליה," סיפרה אימו, "טל שובץ במקצה האחרון, ואנחנו המתנו שיחזור. עובר זמן מה, הרבה ילדים כבר החלו לחזור, וטל, שהיה לו סיכוי גבוה לנצח בזכות חבריו המהירים, בושש לבוא. לבסוף הוא הגיע ברגל, מחזיק שני זוגות אופניים בידיו. התברר שהתעכב כי מישהו נפל בצד הדרך וטל ביקש לעזור לו. לעזאזל התחרות – העיקר לעזור." כעבור שנים, סיפרה האם, "איחר להגיע לחגיגה משפחתית בדיוק מאותה הסיבה: בדרכו לאירוע הבחין בגברת מבוגרת שנפלה; טל מיהר להזמין לה אמבולנס ודאג שתגיע לבית החולים."

בבית הספר התיכון "אוסטרובסקי" המשיך לבטא את עוצמותיו, ערכיו וכישוריו – וכמובן לרקוד ולשמח אחרים. סיפרה חברה לאהבת הריקודים האיריים: "עלם חמד, ראיתי אותו צומח, מתפתח, מתקדם בריקוד בצורה מדהימה ומתבגר, עד שהפך לגבר צעיר, מקסים, רגיש ונעים הליכות." חברה נוספת כתבה: "טל, לורד אוף דה דאנס! שם בסטודיו אני זוכרת אותו – מאושר, קופצני ובקצב. כשהוא רקד עם יתר הבנים, הסטודיו רעד."

טל ידע לרקוד את החיים, ובכל שנה כיכב באירועי ערב יום העצמאות שארגן הנוער הרענני. כגאון במחשבים הייתה דרכו סלולה וברורה, אך הוא קיווה שיוכל לעסוק בחינוך ולקדם את נוער העתיד לעולם טוב יותר. נושא הקיימוּת העסיקו מאוד ולכן גם חשב על לימודי סביבה – כדי למצוא דרך להציל את כדור הארץ. כך, ביולי 2021, שהיה חם במיוחד, צייץ ב"טוויטר": "חושבים שחם לנו בישראל? בעיראק נמדדו ארבעים ושבע מעלות … התחזיות של התחממות גלובלית מוכחות בשטח ובני אדם לא מסוגלים לשרוד את זה. … אני מקווה שכולם יהיו בריאים ושלמים. אבל אין דרך אחרת חוץ מלהבין שאנחנו במשבר אקלים הגרוע מסוגו ואין דרך לעצור אותו לגמרי. יש דרך להאט אותו בעזרת מִחזור, הפחתה בשימוש, קניית פחות דברים, פחות הזמנות מהאינטרנט, להפחית באכילה מהחי ויותר צומח, לנסוע פחות באוטו ויותר בתחבורה ציבורית, למנוע כל כריתת עצים אפשרית."

נחוש להשפיע, לעזור, לשנות ולהפיץ אהבת חינם הרבה להתנדב ונטל חלק באין-סוף פעילויות נוער; החל כחניך בתנועת "רוח עמיתי" – תנועת הנוער של "קהילת עמיתי" המסורתית ברעננה שכל המשפחה משתייכת אליה. בהמשך הדריך בתנועה, והמשיך לפעול בה כרכז גם בתום הלימודים, בהיותו במכינה ובצבא. את הגיגיו ותובנותיו שטח בפוסטים שפרסם ברשתות החברתיות, וניהל בלוג שבו הגדיר את תחומי עיסוקיו במילים: יזמות חברתית, רקדן, מתכנת.

גולת הכותרת של יוזמותיו החברתיות הייתה פרויקט מעגלי שיח שיזם בכיתה י"ב עם חברו שעיה לזכרו של סמל-ראשון שון כרמלי ז"ל, בוגר התיכון שלמדו בו ושנפל במבצע "צוק איתן". "בית מדרש ישראלי" – כך נקרא הפרויקט – נועד להמשיך את דרכו של שון שנודע כדמות מאחדת; לשמש מקום ללימוד סוגיות אקטואליות וחברתיות בראי היהדות ולקרב בין בני נוער ממגזרים שונים בחברה הישראלית – "על מנת שיכירו זה את זה באמת וינהלו שיח משמעותי בנושאים חשובים בחברה שלנו" – כך הסבירו טל ושעיה בריאיון שהעניקו למקומון "ידיעות השרון". השניים חברו לתלמידים נוספים, דתיים וחילונים מתיכונים אחרים באזור, וחילקו ביניהם את תחומי האחריות: כתיבת תכנים, פרסום, גיוס כספים, הזמנת מרצים ואורחים ועוד.

בחיפושיהם אחר מקום ניטרלי לעריכת המפגשים של "בית מדרש ישראלי" מצאו את בית מת"ן (מכון תורה לנשים) השרון והחלו לקיים בו מעגלי שיח אחת לשלושה שבועות. בסיומו של כל מפגש, הוזמנו המשתתפים לשיחה פתוחה עם נבחרים מהחברה הישראלית. אחד המפגשים שזכו לחשיפה ולתהודה עסק בנושא נכים והיחס אליהם, והמרצה שהוזמן היה יוזם הקמפיין "נכה, לא חצי בן אדם" – עמותה הפועלת למען העלאת קצבת הנכות וקידום זכויות נוספות עבור אנשים עם מוגבלות בישראל.

בתום לימודיו יצא טל למכינה קדם-צבאית בקיבוץ חנתון אשר בגליל התחתון – מכינה מעורבת של דתיים וחילוניים מבית התנועה המסורתית, ובמשך שנה התנסה בתהליך עשיר ומשמעותי של חיי קבוצה וקהילה. "כשהגעתי למכינה הייתי די מבולבל," כתב בסיכום התקופה, "לא ידעתי באמת עם מי אתחבר, מה להגיד כדי שלא יחשבו עליי דברים מוזרים ועוד מחשבות כמו איך אסתדר בקבוצה כזאת גדולה, איך אסתדר עם העומס ואיך אוכל להיות מחוץ לבית כל כך הרבה זמן. עם הזמן הכרתי יותר ויותר, קלטתי לאיזה מקום מדהים ומיוחד נכנסתי. אחחח, כמה שהשנה הזו שינתה אותי (ואת כולנו)…"

פעם, שיתף את סבתו בהחלטתו הספונטנית לערוך טיול באמצעות מפה בדרכו למכינה, וכתב: "בזכות המכינה אני יודע לבנות מסלול שהוא לא קשה, וגם איך לא ללכת לאיבוד ולדעת מה קורה איתי בכל רגע." על כך ענתה לו סבתו: "המכינה לימדה אותך לתכנן מסלול לחיים ולא רק מסלול בשטח" – משפט שנחרת בליבו. "זו אחת המטרות שבאתי למכינה," אישר, "למצוא כיוון או איך לבנות את הכיוון שיהיה הכי טוב."

באלבום המזכרת שהכינו חברי המכינה לקראת סיום השנה, כתב לחבריו שמצא בהם משפחה: "חיינו אחת עם השני בכל רגע בשנה האחרונה, ברגעים שמחים, ברגעים מלמדים, גילינו דברים חדשים ביחד, או כשהיה קשה בכינו וידענו להקשיב, והרגשנו חופשי לצחוק על מה שקורה לנו. מעכשיו, כל דבר שנצטרך בחיים, נוכל לפנות זו לזה, להתייעץ ולקבל עזרה, לתמוך ולאהוב. … משפחת מחזור ו', מהשנה ולנצח. תמיד יהיה לי מקום בלב לכולכם."

נתוניו הגבוהים של טל הועידו אותו לאחת מיחידות העילית המסווגות, ולמסלול קצונה. הוא התגייס לצה"ל ביום 16 בספטמבר 2018 ושירת בחיל המודיעין. גם בצבא בלט בגישתו האופטימית, המחזקת והרותמת, וזכור כמי שחיוך גדול נסוך על פניו גם ברגעים המאתגרים. "אם יש משהו שטל היה טוב בו," כתב אחד מחבריו, "זה להיות שמח. ואופטימי. וזאת למרות שהוא ניחן ביכולת לראות את כל הרע שבעולם, ולהילחם בשביל לתקן אותו."

אחד מחבריו לקורס הקצינים סיפר כיצד לקראת הכנות למסדר המחנה הטיל עליהם הרס"ר משימות מעיקות שכללו ניכוש עשבים עם הידיים – "כולם התבאסו בטירוף ורק טל לא הפסיק לקפץ ולצחוק ולהקטין את רוע הגזירה. הוא שאל, 'מה הבעיה? זה ממש כיף, שם מוזיקה והלביש על עצמו חיוך ענק…"

חבר נוסף בקורס הדגיש את מיומנויות התקשורת הבין-אישית שניחן בהן ושהשפיעו על כולם: "למדתי ממך שיעור באהבת חינם, בסובלנות, בהבעת רגשות, בפתיחות. באת עם שני עמודים במחברת שבהם כתבת את שעל לבך, והכול במטרה לשפר את האופן בו אנו מתקשרים אחד עם השני. הלוואי שהייתה לי היכולת לעצור ולכתוב לעצמי מה שאני חושב, והלוואי שהיה לי הכוח שהיה לך לעמוד ולומר זאת מול כולם."

בקורס הקצינים התגלו גם כישוריו הקולינריים, ושמעהּ של הטחינה האיכותית שלו יצא למרחוק. כתב אחד החברים: "ממש אהבתי את הטחינה של טל. הוא ידע לשמור על האיזון המושלם בין טחינה גולמית למים, ללימון. הוא ידע להשתמש בטחינה אתיופית מלאה, כי הכי חשוב לשמור על הבריאות שלנו. אבל הסוד האמיתי היה שיטת ההכנה. נורני היה מפזז לו במטבחון הקטן, משמיע שירים, שר, ורוקד בין ערבוב לערבוב באופן טבעי. חלק מהשמחה הזו עברה לטחינה, ומהטחינה אליי. … כל מה שרציתי זה לאכול קצת טחינה ולהיות הרבה יותר מאושר."

סגן טל נורני נפל בעת שירותו ביום א' באייר תשפ"ב (1.5.2022), חודשיים לפני יום הולדתו העשרים ושלושה. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. על מצבתו חקקה משפחתו מילים משירו של רביד פלוטניק "בדיוק כמו שאני": "בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב. כשאני שלם, לא חסר בי דבר ומותר לי אותי לאהוב."

יהי זכרו ברוך.