נולד ב-20 ליולי, 1971, בחיפה. אח למיקה ונטע. ערן גדל והתחנך ברעננה. בתום לימודי היסודי ב"ברטוב", למד בחטיבת "אלון" והמשיך לתיכון "אוסטרובסקי". בתיכון גילה את נושא הפיזיקה ונשאב לתוכו. בשעות הפנאי קרא ספרות רבה בתחום וככל שהעמיק גברה התלהבותו והתבטאה בשיתוף הסביבה הקרובה והרחוקה בידע שצבר.  הוא למד במגמה ריאלית-פיזיקלית, השקיע בלימודים והישגיו היו בהתאם.

במקביל ללימודים היה פעיל חברתית בתנועת הצופים, כחניך, כמדריך אהוב ולאחר מכן כחבר בסיירת גמו"פ (גינון, מחקר ופיתוח), חוד החנית של שבט "הדר". אביו ואימו של ערן נולדו שניהם במחנות של פליטי השואה בדרכם לארץ ישראל. אהבת המדינה והארץ הייתה ערך ראשון בדרך חינוכו. ערן היה יפה תואר, תמיד עליז ומחויך. אהב לצחוק ולהצחיק, אהב להתגלגל מצחוק בטירוף עד דמעות ולסחוף בצחוקו את מי שמצוי בחברתו. בכל עת היה מוקף חברים, כשהדגש על בנות – אוהב ונאהב.

יואב, חניך שלו, סיפר: "לא יכולתי להבין איך ייתכן שהבן אדם הזה, שבסך הכול גדול ממני בשנה, יודע כל כך הרבה. על כל שאלה תשובה…. ערן היה טיפוס של 'טיפ טופ', תמיד הופיע מסופר, מגולח, מגוהץ, מצוחצח, נקי, זקוף ומחייך… יחס כזה והקפדה עצמית על קלה כחמורה, החל בלבוש וכלה בהוראות העבודה, הטיפולים והאימונים, נבע בראש ובראשונה מהכבוד שחש כלפינו חניכיו. הוא רצה שנראה בו דמות מעוררת הערצה, וראינו".

מגיל רך התעניין בבעלי חיים. בני המשפחה נהגו להתבדח שכשהוא יוצא מביתו החוצה, בעלי החיים שמצויים בסביבה נאספים וצועדים אחריו בטור. תמיד חזר הביתה עם "מציאות" – החל בשבלולים, תולעי משי, לטאות, קיפודים, כלבים וחתולים. השכנים ידעו שלכל חיה יימצא מקלט בביתו. לאורך השנים גידל בבית יונים, עיט ותמירון, ומאוחר יותר תנשמת בשם דוריס, שעליה הייתה גאוותו: מגוזל מרוט התפתחה לציפור מעניינת ויפה להפליא, שנהגה להתעופף בבית, עוקבת אחרי הכלבה ונוחתת עליה, לשמחתו הרבה.

ערן אהב לנדוד בכל רחבי הארץ ומקומות נידחים היו חביבים עליו במיוחד, משום האתגר שבדבר. במסגרת טיולים אלה רכש מיומנות בניווט, למד להסתדר גם בתנאים קשים והוכיח עצמו כמלך המאלתרים. בגיל שש-עשרה יצא עם תרמיל על הגב למסעות "מיָם ליָם" בני תשעים ואף מאה ושלושים קילומטרים. בתום לימודיו התיכוניים ולקראת גיוסו, יצא בגפו לטייל שלושה חודשים בארצות הברית. באותה עת עברה המשפחה לגור בכוכב יאיר.

במרץ 1990 התגייס ערן לצה"ל. את דרכו החל בקורס טיס. לאחר ארבעה חודשים עזב והחל את מסלולו בחיל השריון . זו עוד אחת מתכונותיו היפות, תיארו הוריו – יכולתו לסגור את פרק חיל האוויר בו השקיע מאמצים רבים ללא לאות, ומיד לאחר מכן, ללא רחמים עצמיים ובלי מרירות, מציב מטרה חדשה – ומתחיל בהתלהבות, בכל הכוח ובמיצוי עצמי מקסימלי . בשריון צורף ערן למסלול ישיר עד לקורס הקצינים. בתום הקורס שובץ כמפקד מחלקה בבית הספר לשריון. לאחר שני מחזורי הדרכה הועבר על פי בקשתו לתפקיד מפקד מחלקת טנקים בגדוד מבצעי, של חטיבה 401 שהוצבה בלבנון, ברצועת הביטחון שהחזיק צה"ל. לאחר חודשיים בגדוד זכה לתואר הקצין המצטיין בחטיבה.

ביום ראשון 25.10.1992, בדרכו חזרה ליחידה מחופשה, הופעל בשלט רחוק מטען צד על שיירת כלי הרכב הצבאית בעברם סמוך למוצב כאוכבה שבגזרה המזרחית בדרום לבנון. ערן וארבעה חיילים נוספים, סמל ראשון אברהם אסולין, סמל אסף גולן, רב-טוראי ניב אמויאל ורב-טוראי וסאם סרחאן, נהרגו במקום. בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכוכב יאיר, על הגבעה סמוך לביתו – אותה גבעה שנהג להעפיל אליה ולהשקיף על הנוף המתפרש של שפלת החוף, מזיכרון יעקב עד אשדוד, סוחף בהתפעלותו את מי שחולק עמו את המראה היפה הזה. ערן הותיר הורים ושתי אחיות. הוא מונצח ברעננה ב"יד לבנים", ב"מצפה הבנים" בכוכב יאיר וב"יד לשריון" בלטרון.

יהי זכרו ברוך.