אהרון-יהודה בן נחמה ואפרים, נולד ביום ח' בסיון תש"ו (7.6.1946) ברעננה ובה גדל. הוא למד בבית-הספר היסודי "מגד" והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "אוסטרובסקי".
בשנתיים הראשונות ללימודיו בבית-הספר התיכון לא הצטיין בלימודים והרבה במעשי קונדס כדרך הנערים. בשנתיים האחרונות נהיה לתלמיד רציני, התפתח והפתיע את כל מוריו וחבריו. כתב עליו מנהל בית-ספרו: "נהנינו לראות כיצד משנה לשנה אהרון מתקדם, עולה ומסיים בהצטיינות. אם יש סיפוק למורים, הרי הוא נובע מבוגרים כאהרון. ראינו ממש במו עינינו, כיצד החינוך שלנו נושא פירות ולפנינו צומח אדם משכיל, נאמן, חרוץ וחיובי מאוד בכל התנהגותו וערכיו". המקצועות האהובים עליו היו מדעי החברה, כלכלה ומחשבה מדינית, והוא הרבה לעיין בחומר על נושאים אלה. הוא היה נוח באופיו, גלוי וישר מאוד ולא הסתיר את רגשות אהבתו או שנאתו לאנשים. כנער שגדל בעיירה בארץ היה שורשי ועממי מאוד, התעלם מגינוני נימוס והתרשל בלבושו. היה לנער ואדם חריף ושנון, ולעולם לא נשאר חייב מענה. תמיד היה מוכן עם תשובה מחוכמת ושנונה לכל שאלה.
הוא היה נער צנוע ומעולם לא התפאר בהישגיו – לא בלימודים ולא בתחומים אחרים. בשנות לימודיו התגבשה קבוצה קטנה של חברים שבמרכזה עמד "דגון", זה היה כינויו בפי חבריו, שרבים אף לא ידעו את שמו האמיתי. חיוניותו לחיים, שמחתו ותושייתו ליכדו את החבורה העליזה. הוא היה טוב לב ונכון לבוא לעזרת הזולת מהדברים הקטנים לגדולים. מנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "מחנות העולים", חונך לאהבת הארץ והרבה לערוך מסעות וטיולים בארצנו. הוא היה בן מסור להוריו והיה משענתם הרוחנית והפיזית, לאחר שאחיו הבכור נסע לארצות-הברית. הוא עבד במשק העזר וסייע להוריו בכל העבודות שהיו קשות עליהם. למרות הפרשי הגיל בין האחים ועל אף המרחק הפיזי, שמרו על קשרים הדוקים ודאגו מאוד זה לזה. משהגיע מועד גיוסו לצה"ל, נדחה בשל סיבות רפואיות, ועובדה זו גרמה לו עוגמת נפש רבה. הוא הגיש ערעורים על גבי ערעורים עד שהצליח להוכיח שהוא כשיר לשירות.
אהרון-יהודה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1964 והוצב לשרת במחלקת החקירות של המשטרה-הצבאית. תפקידו היה מעניין והוא מצא בו סיפוק רב וביצע אותו ביעילות ובמסירות. מפקדיו העריכו אותו רבות ונתנו בו אמון ולכן ביקשו שימשיך לשרת ביחידה בתנאי קבע. לאחר התלבטויות רבות חרץ רצונו את גורלו.
בשנת 1967 השתחרר מצה"ל ומיד החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא בחר ללמוד בחוגים האהובים עליו, כלכלה ומדעי המדינה ולמד ביסודיות ובהחלטיות. הייתה לו אמביציה עצומה ואכן ניבאו לו עתיד מזהיר. סטודנטים רבים ביקשו להיעזר בחומר שהכין והוא מעולם לא מנע זאת ולא התנשא עליהם. הוא עזר לכולם בחפץ לב. עצמאותו הייתה חשובה בעיניו ולכן עבד במשך כל תקופת לימודיו ואף הצליח למצוא זמן ואיזון בין צורכי העבודה וצורכי הלימודים. במהלך לימודי התואר הראשון בכלכלה עבד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואחר-כך עבד במשרד מבקר המדינה. כשלמד לתואר השני במנהל-עסקים עבד באוניברסיטה במנהל הכספים, וכעוזר מחקר. בזמן שהתכונן לבחינות היה ביתו כמרקחה. חברים רבים באו כדי ללמוד יחד אתו ובבית שררה אווירה של שקדנות נעימה. אהרון קרן מנחת כשהיה ביתו מלא חברים בין שבאו ללמוד ובין שבאו לבלות ערב ביחד או ללון. הוא אהב אנשים וידע להתמסר להם. משסיים את לימודיו לתואר ראשון נשא לאישה את רבקה, אף היא בת רעננה, ויחדיו טיפחו את ביתם וגידלו בו את בתם, דנה. הוא היה אב מסור וגאה ואף נהג לספר לחבריו על חוויות התפתחותה של הילדה. בשנת 1971 סיים לימודיו לתואר השני במנהל עסקים והחל להגשים חלום ישן – לימוד משפטים. זו הייתה שאיפתו עוד מתקופת שירותו כחוקר במשטרה הצבאית. עתה החל החלום להפוך למציאות. גם לאחר שהקים משפחה וגם כאשר למד ועבד כה קשה, לא זנח אהרון את חבריו והם המשיכו להיות חבורה מלוכדת שהוא עמד במרכזה. אכפת היה לו מה קורה עם חבריו והוא ידע היטב לפרטי הפרטים מה מתרחש אצל כל אחד ואחד מהם. הוא היה היוזם והמארגן של הבילויים המשותפים ושל הטיולים הרבים שערכו יחדיו והיה הרוח החיה שבהם. אהבתו לטיולים לא ידעה גבולות. אהרון היה חבר אמיתי, שמעולם לא סירב להיחלץ לעזרת חבריו. הוא היה הגון וישר, ונהג בחבריו ביושר ובאופן שווה. הוא היה אזרח ער למתרחש, שלא התעצל להריץ מכתבים למוסדות הנוגעים בדבר, כאשר מצא צורך וטעם בכך. גם לאחר נשואיו לא חדל להיות בן נאמן להוריו, דאג לבריאותם וסייע להם בעבודתם, בחנותם הקטנה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לא נקרא לשירות מילואים והוא ממש התחנן שיגייסו אותו. לאחר שגויס עשה תקופה מסוימת בחזית הצפון, שוחרר לזמן קצר ונקרא שוב לשירות מילואים פעיל, כדי לעזור באיתור נעדרים ממערב לתעלת סואץ. הוא מילא את תפקידו בחרדת קודש והיה מתרוצץ בין בתי חולים כדי לראיין פצועים ולאסוף מידע על נעדרים. לשם כך אף ויתר על חופשה ומנוחה ולא נח ולא שקט עד שהשיג את אשר ביקש. ביום א' בשבט תשל"ד (23.1.1974) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברעננה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואח.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם היה אחד הטובים וכיבדנו אותו כחבר לעבודה וכידיד. הערכנו את שקידתו ואת מסירותו לתפקיד".
משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים על דמותו.
יהי זכרו ברוך.
