נולד ב-5 לאוקטובר, 1975, ברעננה, בן יחיד להוריו. רפי למד בבית-הספר היסודי "ברטוב" ברעננה, המשיך בחטיבת הביניים "רימון", וסיים בבית-הספר התיכון "אוסטרובסקי", במגמה הריאלית. רפי בילה את שנות ילדותו ונעוריו ברעננה. היו אלה שנים נפלאות, גדושות פעלתנות חברתית וספורטיבית, כי אוהב חיים היה, אוהב אנשים ואתגרים. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" בעירו במשך תקופה קצרה, אך העדיף משחקי כדורסל במסגרת מכבי רעננה, משחקי טניס ופעילות בחוג לטיסנאות בעיר. כבר כשהיה בכיתה ח' החל לגלוש על גלים והיה נלהב לסקי מים. בגיל שש עשרה הוציא רשיון לנהיגה באופנוע וקיבל את אופנועו הלבן. בשנות לימודיו בתיכון החל לארגן מסיבות, ואף הרוויח כסף מעבודות מזדמנות. "יחצ"ן של מסיבות" כינו אותו החברים הטובים אשר בילו אתו מימי בית-הספר היסודי ועד יומו האחרון. כך מתאר אותו חברו, תומר: "כשהוא היה מגיע, בלי שום התראה, לבוש טיפ טופ, מחייך עד השמים – תמיד מבסוט מהחיים, אף פעם אין תלונות". ומוסיפים החברים: "אי-אפשר היה לעצור אותו. התסיסה הזאת והרצון לחיות את החיים או לחיות את הרגע, בלי לדפוק חשבון, כמו שתמיד נהגת לומר. פשוט לא היו לך מתחרים". בהיותו בן יחיד, לא גויס רפי ליחידה קרבית. כשהתבררה לו עובדה זו, כעס, בכה והתמרד, ולא הרפה עד אשר נענו לו הוריו וחתמו על הסכמתם לשירותו ביחידה קרבית.

בראשית דצמבר 1993 גויס רפי לצה"ל והתנדב לחיל הנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות, ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, הוצב לבית-הספר למפקדי כיתות של חיל הרגלים, שם שירת כשנה, ותפקידו האחרון היה רב-סמל פלוגתי. הוריו היו איתו לאורך כל הדרך, ביקרוהו בטירונות, שמחו איתו בסיום מסע הכומתה, ודאגו לו כששירת בשטחים ובלבנון. באחת מחופשותיו הגשים רפי חלום ועבר קורס צלילה באילת יחד עם חברתו לילך. הם בילו נהדר והצלילה היתה חוויה מיוחדת עבורם.

ביום שבת ה-29 ליולי 1995, נסע רפי עם כל החבר'ה לצלול בחוף בקיבוץ שדות ים. בתום הצלילה מצא רפי את מותו, כשסירת מנוע שחדרה לשטח המיועד לצוללים פגעה בראשו. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברעננה. השאיר אחריו את הוריו.

במכתב ניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "רפאל תואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי, מסור מאוד, אשר ביצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו באופן הראוי לציון ולהערכה. כמו כן היה חביב על כל חיילי הענף". כתב מפקדו: "רפי תמיד ביצע את המוטל עליו באופן הטוב ביותר ואף למעלה מזה. אהוד היה על חבריו, חרוץ, פעלתן ובעל מוטיבציה גבוהה לעשות ולתרום. תמיד דיבר על היום בו יסיים שירותו ויוכל להגשים את שאיפותיו, לראות עולם ולחוות חוויות רבות ככל שניתן. מפקדיו וחבריו אהבו אותו, את האופן בו מילא את תפקידו ואת האווירה החיובית שיצר סביבו. מותו בטרם עת הנו אבדה קשה מנשוא לכולנו. אני יודע שאין תנחומים על מותו של בן, אין כאב חד ועמוק ככאבם של הורים הקוברים את בנם, יחידם". מתוך השיר "רפאל" שכתב והלחין מני בגר לזכרו של רפי: "נוגע בשחקים/ גומע מרחקים/ כמו רוח כמו סופה/ גדול מהחיים. נשארת בן עשרים/ כוכב בין כוכבים/ קורן בכל תמונה/ חיוך של מלאכים". הוריו של רפי הוציאו לאור דיסק לזכרו ובו השיר "רפאל".

יהי זכרו ברוך.