בתם הבכורה של יפעת ודוד סטיב. נולדה ביום י"ד באלול תשס"ג (11.9.2003) בבריסל, בירת בלגיה. אחות לקנזה חנה שפרה.

שי רחל ליזה, ילדה חייכנית, מלאת שמחת חיים וטובת לב גדלה בבריסל במשפחה ציונית חמה ומלוכדת. החלה את לימודיה היסודיים בבית הספר היהודי "גננו" והתגלתה כתלמידה מבריקה, קפדנית וממוקדת, שהאמינה בחשיבות הדרך יותר מאשר בהישג עצמו; לא ההצלחה היא שהניעה אותה אלא איכות העשייה – השאיפה לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.

את סופי השבוע והחופשות הקדישה לתנועת הנוער הציונית "הבונים דרור", כחניכה בקבוצת "ניצנים" שבקן התנועה בבריסל. היא השתתפה בכל הפעילויות ולא החמיצה אף מחנה. בכל סביבה חברתית שבה שהתה בלטה במאור פניה, ברוח נתינה שבאה מהלב, ברגישותה הרבה וביכולתה לחוש אמפתיה והזדהות עם כל אדם. "היה לה כישרון לתפוס את אלה שנותרו בחוץ כדי לכלול אותם עם אחרים, ובאופן כל כך טבעי," סיפרו הוריה. חייה של שי היו תוססים, מלאי עניין ופעילות, ואחרי שבוע עמוס אהבה במיוחד את ערבי שבת, שבהם נפגשו כל בני המשפחה ושיתפו בחוויותיהם, שוחחו על כל נושא שבעולם ונהנו מזמן האיכות המשותף.

מסיבת בת המצווה של שי אורגנה במשותף עם שלוש חברותיה הטובות שגדלו יחד, והיוו חבורה בלתי נפרדת. האירוע המיוחד עוצב בהשראת תאוריית ארבעת האלמנטים שפיתח אריסטו בימי יוון העתיקה, תאוריה שלפיה העולם מורכב מארבעה יסודות – אדמה, מים, אוויר ואש שלכל אחד מהם איכויות ומאפיינים ייחודיים. שי הייתה כמובן האש – היסוד האנרגטי ביותר המייצג תנועה, פעילות והתחלות חדשות.

בספטמבר 2015, ימים אחדים לאחר חגיגת בת המצווה, עלתה עם משפחתה לישראל. הם התיישבו ברעננה, שם בילתה שי את שנות העשרה שלה. היא נכנסה לחטיבת הביניים "השרון", השתלבה במהירות מעוררת השראה ויצרה מייד קשרים חדשים. עם זאת, המשיכה לשמור על קשר הדוק עם בני המשפחה והחברים מבריסל, פגשה אותם בחגים ובחופשות – בישראל או בבלגיה – ולא ויתרה על השתתפות במחנות הקיץ של "הבונים דרור" שהתקיימו בצרפת.

בסיום לימודיה בחטיבה המשיכה לבית הספר התיכון "אוסטרובסקי" שברעננה. גם כאן הפגינה את יכולותיה הגבוהות ואת כישוריה החברתיים, אך שמרה על צניעות ולא התהדרה בהישגיה. "שי הייתה מהדמויות הבולטות בשכבה," סיפר מנהל בית הספר, "תמיד עם חיוך קורן. היא זכורה לכולנו כתלמידה חכמה, כזו שכיף ללמד, ללמוד ולהיות במחיצתה. הייתה נערה אהובה על כל מי שנכח בסביבתה."

בתקופה זו הכירה את אהבתה הראשונה – רוי, אף הוא יליד בלגיה, שלמד באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה). יחד איתו התוודעה למעגלים חברתיים חדשים, ובהיותה בוגרת לגילה השתלבה בהם בטבעיות רבה – למרות הפרש הגילים. שי פגשה צעירים וצעירות מכל רחבי העולם שבאו ללמוד בארץ, והפכה לדבק המאחד בין כולם; היא גילתה דאגה מיוחדת לאלו מביניהם שהגיעו ללא בני משפחותיהם, והזמינה אותם בקביעות לארוחות שבת וחגים.

בד בבד עם לימודיה לקראת הבגרויות, החלה לעבוד בחנות תכשיטים והתאהבה בעולם זה – ביופיים של התכשיטים, בדרך יצירתם ובאומנות מכירתם. היא החליטה להתקדם בתחום ולפתח מותג תכשיטים משל עצמה. כהרגלה, שאפה לחוות את התהליך במלואו ולהיות שותפה מלאה בבנייתו, ללא דרכי קיצור וללא שהיות – "כי שי כמו שי, תמיד רצתה להיות טובה בהכול, ושההכול הזה יקרה כאן ועכשיו," כך סיפרו אוהביה. בשלב הבא שקדה על הקמת אתר אינטרנט; היא פנתה לאביה, שהיה בעל עסק לבניית אתרים, וביקשה ללמוד כיצד לתכנת את האתר שלה בכוחות עצמה. בתוך חודש אחד בלבד, ללא כל ידע מקדים, ובעבודה עצמית קשה ואינטנסיבית, רכשה את הידע הדרוש ופתחה את אתר התכשיטים "קאליסי".

שי סיימה את לימודיה בהצלחה רבה, ומייד החלה במסלול קדם-צבאי של לימודי הנדסת חשמל במכללה להנדסאים בתל אביב, כשלנגד עיניה מטרה ברורה: לשרת בחיל האוויר ולעבוד על מטוס הקרב המתקדם בעולם – ה"אדיר" (F-35). "היא כאילו ידעה שחייה יהיו קצרים מדי ושעליה לחוות את הנאות החיים גם בתור סטודנטית," אמרו בני משפחתה, וסיפרו כי הייתה מאושרת, חגגה בתל אביב ובמסיבות עם חבריה – אבל הקפידה בכל יום שישי לעזור בעבודות הבית לקראת השבת, ואהבה לאפות בעצמה את החלות.

ב-13 באפריל 2022 התגייסה שי לצה"ל והוצבה בחיל האוויר. את הטירונות עשתה בבסיס "הטכני" בחיפה – בח"א (בסיס חיל האוויר) 21 – בית הספר למקצועות הטכניים, ולאחריה המשיכה לקורס חמ"מ (חשמלאי מטוסים ומסוקים). מפקדיה שהבחינו בהשקעתה יוצאת הדופן זיהו את הפוטנציאל הגלום בה, את כישורי ההדרכה שלה ואת היותה מנהיגה מלידה, והציעו לה להצטרף לסגל ההכשרה של בית הספר. שי נענתה בשמחה, והמשיכה לקורס פיקוד. את הסיפוח – שלבו האחרון של הקורס, המתקיים באחד מבסיסי חיל האוויר – ביקשה לבצע בלימוד מטוס ה"אדיר", כפי שחלמה. בקשתה נענתה; היא סופחה לבסיס "נבטים" (בח"א 28) שבנגב הצפוני ובמשך חודשיים למדה את מערכות החשמל של המטוס.

בנבטים פגשה חברים חדשים וזכתה למפגשים מרגשים. היא נהנתה מכל רגע, ובשיאה של התקופה אף נבחרה לערוך לתייר החלל האמריקני מארק בזוס סיור מודרך בבסיס. בתום תקופת הסיפוח חזרה בגאווה לבסיס "הטכני", הוצבה בגף מסוקים וכלי טיס מאוישים מרחוק, והוסמכה לשמש מפקדת חניכים בקורס טכנאי מטוסי קרב מתקדמים.

גם בשירותה הצבאי בלטה שי באווירה הנעימה שהשרתה סביבה, ביכולתה לתמוך בחבריה ולהעצימם, ובהיותה מודל לחיקוי. "את פשוט היית בן אדם מדהים," כתבה חברתה גיל, "תמיד ידעת לראות את הדברים הטובים, ידעת לגרום לכולם לחייך ולרצות להיות לידך – גם ברגעים שלא היה לך קל. הספקתי ללמוד ממך כל כך הרבה." וכך כתב אחד מחניכיה: "היית מפקדת נפלאה. תמיד אזכור איך חייכת ושמחת כשהגיע הגשם הראשון ואיתו קשת בענן – התרגשות כנה ואמיתית כזו. היית אמיתית, שמחה ומקסימה."

שי עמדה לפתוח את הקורס הראשון שלה כמפקדת קורס. בהתלהבות רבה עשתה את כל ההכנות, עברה בשקדנות על כל פרט ופרט ולא ידעה את נפשה מרוב התרגשות. היו לה אין-סוף תוכניות, והיא סימנה לעצמה עוד ועוד יעדים להגשמה.

בשבת, 24 בדצמבר 2022, שהתה בבית בחופשה קצרה. חודשים אחדים קודם לכן עברה המשפחה להתגורר בקריית שמונה, בקרבת המשפחה המורחבת, ושי קבעה להיפגש עם ידיד באגמון החולה כדי לצפות בציפורים, לנשום את הטבע ולמלא מצברים. "לפני שיצאה היא הדליקה לי מנורה ונר ריחני," סיפרה אימה, "שמה אותו לידי ויצאה. היא אמרה שתחזור מהר כי היא עייפה ורוצה לנוח." דקות לאחר מכן, אירעה תאונת דרכים קשה בכביש 90, בצומת לא מרומזר, ששמה קץ לתוכניות ולחלומות וגדעה את חייה הצעירים של שי בעודם באיבם.

רב-טוראי שי רחל ליזה קארון נפלה ביום ל' בכסלו תשפ"ג (24.12.2022) והיא בת תשע-עשרה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה. הותירה הורים ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.

כתבו הוריה: "שי, לא עוברת שנייה מבלי שנרגיש את היעדרותך הקשה מנשוא. היית ילדה–נערה–אישה יוצאת דופן, חברה נאמנה, תלמידה מבריקה וחיילת למופת. בכל יום אנו מקבלים הודעות המאשרות את מה שכבר ידענו עלייך – האומץ שלך, העקשנות שלך, הכישרון שלך, היופי שלך. אבל מעל הכול – טוּב הלב והטוֹב שהפצת מסביבך. … שי זורחת היום בשמיים כפי שזרחה על פני האדמה. היא הייתה זקוקה לכוח מלמעלה כדי להמשיך לעשות טוב, לעשות אפילו טוב יותר, כמו תמיד. אוהבים אותך לנצח, ועד נשימתנו האחרונה נאמר את שמך."

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר: "שי שירתה בחיל האוויר מתוך תחושת שליחות ומסירות וציינה פעמים רבות את החשיבות לביצוע שירות צבאי משמעותי על מנת להבטיח את המשך קיום מדינת ישראל. במפגשי איתכם למדתי על הערכים הציוניים עליהם שי גדלה מבית, על תחושת השליחות ואהבת הארץ ששי ספגה ויישמה במהלך שירותה. מותה בטרם עת הינו אבדה גדולה לכם, לבסיס, ליחידה ולחיל האוויר כולו. משפחת חיל האוויר מאמצת אתכם אל ליבה לעד."

מכתב הפרידה שכתב בן זוגה, רוי: "אהובתי, היית הנערה הכי מושלמת, מיוחדת, יפה, מקסימה ואוהבת שפגשתי מעודי, והשמחה והאהבה שהבאת לחיי אינן ניתנות למדידה. חיוכך המקסים, צחוקך היפה, שערך הזהוב, קולך, ריחך, שפתייך – כל דבר בך היה מושלם. ליבך וכוונותייך היו טהורים, היית עשויה מזהב – מבפנים ומבחוץ. היו לך כל כך הרבה מטרות, כל כך הרבה חלומות… את הפכת כל רגע שבו בילינו ביחד למיוחד במינו. לימדת אותי מהי אהבה, איך לאהוב, וכל מה שבא ביניהם. לעולם אוקיר את הלילה האחרון שלנו ביחד. לא הצלחנו להירדם, ואמרת לי שיש לך הרגשה שאת צריכה להיצמד אליי חזק כי איננו יודעים מתי תהיה הפעם הבאה שנתראה… הייתי צריך להחזיק אותך חזק ולא לשחרר לעולם. תודה שנכנסת לחיי, תודה על הרגעים היקרים שבילינו ביחד. … נסיכה שלי, אהובתי, בת זוגי לחיים ועתה המלאך השומר שלי, אני אוהב אותך כל כך ולעולם לא אחדל."

ספדו לה חבריה: "שיו שלנו הקרינה אור בכל מקום שנכנסה אליו, ילדה שהיא חיוך מהלך, אנרגיה חיובית אחת גדולה, יפת תואר ומהפנטת בבגרות שלה. … שיו, היו לך כל כך הרבה יעדים לכבוש, ואנחנו בטוחים שהיית כובשת את כולם כמו שכבשת את כולנו. היית החברה הכי טובה ואמיתית שיכולנו לבקש, שונה ומיוחדת בבגרות שלך, בדרך החיים שלך, באמפתיות ובכנות שלך. אחת שרואה גם את החלש ולא מתעלמת מחוסר צדק שקורה סביבה. אחת שמניחה את הדברים על השולחן בדיוק כמו שהם. הכתבת לעצמך את הדרך שלך והצלחת להשפיע על הדרך של הסובבים אותך. כשמך כן את, מתנה, שי שקיבלנו מההורים שלך. אנחנו אוהבים אותך ולעד תהיי חלק מאיתנו."

דודתה אנט: "שי, את בלב כולנו. ילדה טובה ויפה, מושלמת בטוב שלך. השארת רק סיפורים מלאים בטוב לב וברכות שלך. חיוכך ושמחת החיים שבך יהיו בליבי לנצח. אני אוהבת אותך מאוד, אחיינית שלי."

ראשי ועד תנועת "הבונים דרור" העולמי והסניף הבלגי כתבו למשפחה: "שי תמיד הייתה מאושרת וחיוך נפלא היה נסוך על פניה. קשה לנו לתאר במילים את הצער העצום והגעגועים לצחוקה ולדמותה היפה מסביבנו. אין בפינו מילים מנחמות, מלבד הידיעה שהייתה אהובה. שי, לנצח תישארי בליבנו. לא נשכח אותך. יהי זכרך ברוך."

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"ג שודרה ב"רדיו קול רגע" תוכנית מיוחדת לזכרה של שי בהשתתפות אימה ובן זוגה, שבה סיפרו עליה ועל החשיבות להנצחת מורשתה ופועלה. התוכנית זמינה באתר האינטרנט 96fm.

במותה ציוותה שי חיים. לאחר נפילתה, הותקן רמזור בצומת המסוכן בצומת 90, סמוך לאגמון החולה, שבו קופדו חייה.