בן בת-עמי ומאיר. נולד ביום ל' בסיוון תשל"ז (16.6.1977) בתל אביב. אח לליאת, המבוגרת ממנו בשנה וחצי, ושאליה היה קרוב מאוד. חברת משפחה, שאירחה את ניר לליל הסדר כשהיה בן שנה וחצי, מתארת אותו כך: "הוא ישב על הכיסא המוגבה שלו ליד השולחן כמו מלך קטן, זקוף, צייתן, יפהפה – תלתלים שחורים מעטרים את פניו, עיניים בוהקות, מקשיב ואוכל עם סכין ומזלג בידיו, ממש כמו גדול."
ניר גדל באלפי מנשה שבמערב השומרון. הוא התחנך בבית הספר היסודי "צופה שרון" שביישוב, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון "אוסטרובסקי" שברעננה. משך שנים אחדות היה פעיל בתנועת "הצופים". בתום לימודיו ניצל את התקופה שנותרה לו עד לגיוס ועבד בחברת מחשבים.
"כי האדם עץ השדה", כתב נתן זך, והמילים כמו נכתבו על ניר. ניר אהב את האדם, את החי ואת הצומח, טיפל במסירות בבעלי חיים וחש חיבור עמוק לטבע. בן נפלא היה, אח אוהב וחבר נאמן. נדיבות וטוב לב, חיוך מקסים וחוש הומור מיוחד היו ממאפייניו הבולטים. תיארה אותו ידידתו מיכל: "… אתה זה המבט, השלווה, הרוגע בכל תנועה, העדינות, החיוך עם העיניים הזורחות, האופטימיות הנצחית, הקבלה, הנתינה! זה אתה בשבילי, מתחבר לטבע, ליופי, לכל מה שמסביבך."
כאביו לפניו שאף גם ניר להיות שריונר, אולם בשל טעות באבחון מצבו הרפואי נקבע לו פרופיל נמוך יחסית, ונבצר ממנו לצאת לשירות קרבי. ב-10.3.1996 התגייס, הוצב ביחידת מחשבים, ושירת בה במשך שנה. תסכולו היה גדול; ניר חש כי הוא אינו ממצה את יכולותיו ואינו תורם די, ולאחר בקשות חוזרות ונשנות עבר ועדה רפואית נוספת, וזו מצאה אותו כשיר לחלוטין לשרת ביחידה קרבית. חדור מוטיבציה עבר ניר לחיל השריון והחל את שירותו מבראשית: טירונות קרבית, מסלול לוחם והכשרה כאיש צוות טנק. תחילה שירת כנהג טנק, ולאחר מכן נשלח לקורס מט"קים שבסיומו חזר לגדוד כמפקד טנק ועסק בהדרכה. גאה היה להיות דור ההמשך במשפחת חיל השריון, וזכה להערכה רבה ממפקדיו ומפיקודיו.
בשנת 1999 השתחרר ניר מצה"ל וחזר לעבוד בחברת המחשבים שעבד בה טרם גיוסו. משחסך די כסף יצא לטיול המיוחל בחו"ל. מסעו החל בלוס אנג'לס שבארצות הברית, שם עבד בחברת שיווק פלדה כמפעיל, מתחזק ותומך בכארבעים מחשבים. לאחר עשרה חודשים נסע לדרום אמריקה לטיול ארוך ועתיר חוויות.
בקיץ 2000 חזר ניר ארצה, שכר עם שני חברים דירת חמד בתל אביב, ומצא עבודה. תקופה קצרה אחר כך הכיר את אור, ואהבתם הבשילה לכדי מגורים משותפים.
באוקטובר 2002 החל ניר בלימודי רפואה אלטרנטיבית, כפי שחלם תמיד.
במסגרת שירותו במילואים לחם ניר במבצע "חומת מגן" בשנת 2002, ביצע משימות הגנה על יישובים ועל צירי תנועה, ומילא את חובתו ברצון ומתוך אמונה בצדקת הדרך. תיאר אותו מפקד היחידה, אלוף-משנה אייל זמיר: "ניר היה חבר מסור, אהוד על מפקדיו ועל חייליו. הוא הפגין רצון עז לתרום, אהב לעזור ולסייע, וביצע את המשימות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר."
ב-28.1.2003 יצא ניר לשירות המילואים האחרון, שבמסגרתו עסק במשימות סיור בקו עלי זהב-פדואל שבשומרון. משירות זה, לא שב.
ניר נפל בפעילות מבצעית בשומרון ביום ב' באדר א' תשס"ג (4.2.2003), כשג'יפ ה"סופה" שבו נסע באזור ברוכין, מזרחית לקלקיליה, התהפך למדרון. חברו לסיור, רב-סמל (מיל') ליאור נפתלי נהרג, שני חיילים נפצעו קל ובינוני, וניר נפצע אנושות. משך יממה נאבק על חייו בבית החולים "בילינסון", אך מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו והוא נפטר. בן עשרים ושש היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין באלפי מנשה, מותיר אחריו זוג הורים, אחות, ואת חברתו לחיים – אור ג'וארי, שתכנן להקים איתה משפחה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. על מצבתו נחקקו המילים "ניר היקר, שלנו מתמיד, עתה ועד עולם".
ניר שתמיד אהב לעזור ולתת, חתם בשנות נעוריו על כרטיס "אדי", המביע את נכונותו לתרום את איבריו להשתלה. במותו, ציווה ניר חיים לחמישה אנשים שאיבריו הושתלו בגופם: ליבו הושתל בגופו של גבר בן חמישים ושמונה; שתי ריאותיו הושתלו בגופה של אישה בת חמישים; הכבד הושתל בגופו של נער בן שבע-עשרה; כליה אחת הושתלה בנער בן שש-עשרה; לבלב וכליה נוספת הושתלו בגופו של גבר בן חמישים ושמונה. בשני אנשים נוספים הושתלו הקרניות של ניר, והושב להם מאור עיניהם.
יהי זכרו ברוך.
